"לפעמים השאלות מסובכות והתשובות פשוטות"
דר' סוס
חופשת חנוכה בעיצומה ואני כמו המון אימהות אחרות תוהה מה לעשות עם הקטנטונת שלי… היא עדיין קטנה ולא מבקשת פסטיגל(איזה כיף!). אני גם לא לוקחת אותה להצגות בחנוכה, כי יש דוחק בכל מקום – אנחנו נהנות מהצגות טובות במהלך החודשים האחרים…גם הפעילויות שקשורות לחג עצמו בהרבה מקומות לא תמיד מתאימות לילדים בגילאי 3-4 וללכת לקניון, משחקיה/ ג'ימבורי- אני לא מסוגלת, יש לי אלרגיה למקומות האלה ( ; אז מה עושים?
אני בעד פעילות קצת אחרת- למשל בילוי משותף עם אימא בטבע!
זה לא כולל נסיעה(אנחנו מבלים בנסיעות המון!), אלא הליכה ברגל, לא רחוק מהבית. אתמול הייתי ספונטנית והצעתי לשירה לרדת למטה לטיול שלוליות קטן. ירדו גשמים במשך יומיים וסוף סוף יצאה השמש. מצויין- שמתי לה מגפי גומי, זרקתי לתיק תפוח עץ קטן ובקבוק מים, מצלמה לא לשכוח, וירדנו למטה. יש שדה בור ענק בין השכונות, ולשם הלכנו ואחרי הליכה קצרה הגענו לשדה רחב הידיים.
איזה כיף- אחרי הגשם האדמה הייתה רכה, השדה ירוק ושירה הסתובבה לה בשמחה, בפליאה מול המרחב הגדול שנפתח לפניה…היא רצתה לחפש מקל כדי לחפור באדמה הרכה ופתאום מצאה מטבע ישן, של 25 אגורות מלא בירקת והנה, יש כבר ניצוץ בעיניה הירוקות!
ואז מצאה שבלול קטן, ועוד אחד ועוד- ראיתי שהיא כולה כבר שקועה במשחק…
"הנה אח שלו והנה אחותו"-הכריזה ודילגה לה בשמחה, אספה ואספה, "והנה אימא שלהם".
ואז רצה אלי ונתנה לי חיבוק גדול שאומר "ואת האימא שלי!"
"יש משפחה שלמה!"
והתחילה למנות את שבלולים- "אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שבע,תשע,אחת עשרה…"
וכך המשכנו וכבר עברנו לצד השני של הכביש, איפה שהשדה המשיך. ופתאום פגשנו ענפות לבנות ושלוליות עמוקות ששירה בדקה בשמחה .
"אימא, אני כל כך אוהבת לטייל איתך בשדה!" אמרה לי.
"גם אני," השבתי לה והייתי מאושרת…
מסביבנו היו כבישים ובניינים ורעשים של העיר, שלא עוצרת לרגע, סירנה משטרתית נשמעה מרחוק- ואנחנו היינו כמו בתוך הבועה- בשקט מוחלט(!) – רק ציוץ הציפורים, ריח של השדה והמון ירוק. לא להאמין שאנחנו באמצע העיר!
שירה ביקשה את התפוח שלה (ידוע שבטבע נפתח התיאבון) וכרסמה אותו
